אני מתאמן באיקידו מסוף שנות השמונים, ואני בעל דרגת גודן. אני מאוד אוהב את האימון ובפרט בסגנון האימון שלנו - סיידוקאן, שהיוסד שלו (ר. קוביאשי סנסיי) הוא ממש דמות נערצת עלי. רוב אימוניי באיקידו נעשו בארץ, בדוג'ו בו אני מתאמן ומלמד גם היום בהר-הצופים. אולם היו לי גם כמה וכמה ביקורים מרשימים בארה"ב, בדוג'ו המרכזי של השיטה שלנו בלוס-אנג'לס, וכן בסמינר השנתי של סיידוקאן איקידו בארה"ב.

אני אוהב מאוד את האימון באיקידו בגלל התנועות העגולות והיפות  - שהם גם הגלגולים שלנו על המזרנים והם גם סוג הקשר הגופני וההרמוני שיש לנו עם מי שמתאמן איתנו. האימון רך וכלל לא אלים ולא תחרותי ולכן הקבוצה היא מעין מקלט עבורי מ"העולם בחוץ" - שבחלקו הדי גדול הוא אלים ותחרותי למדי. אני גם מאוד אוהב להיות אוק (התוקף) כי יש בתפקיד זה מהחוויה של לעוף קצת - מעל המזרנים, ואני מאוד נהנה מזה. ולבסוף, בעיקר בעיקר אני אוהב להתאמן כי אני אוהב את האנשים עמם אני מתאמן. חברויות וקשרים של הרבה שנים - גם בדוג'ו וגם מעבר לו.

כשאינני מתאמן אני חוקר איך אנשים מתקשרים זה עם זה בעזרת שפה בצורה יומיומית (תחומי התקשורת והסוציולוגיה), וגם באומנות האיקידו אני רואה אומנות של תקשורת. אני מרצה "במכללת ספיר", שאני מאוד אוהב, ועל העבודה האקדמית שלי אפשר לקרוא בלינק הזה.

בשבילי איקידו היה אהבה ממבט ראשון (אחד העקרונות של האיקידו אליהם התוודעתי מאוחר יותר – שודו-או-סיסו – מתורגם ומפורש ברגיל כשליטה על התנועה הראשונה, מתפרש אצלי, ביני ובין עצמי, כאהבה ממבט ראשון, גם כלפי מי שמולך – נגדך - איתך).

בתחילת שנת 1992, סטודנט צעיר באוניברסיטה העברית, חיפשתי לעסוק באמנות הגנה עצמית, אך הייתי רחוק מכל רצון להתעסק באלימות, אפילו אם הינה מושכלת, מוסדרת, מתועלת ובשליטה. העדפתי והנני מעדיף פתרונות של שלום גם בעת מחלוקת ומצוקה, הסכמה ולא הכנעה, תוך הבנה והתחשבות ב'אחר'.

מהרגע שראיתי את התנועה הראשונה של מורי הראשון, רון חביליו, היה ברור לי כי מצאתי את מה שהנני מחפש. התנועות הזורמות, העגולות, המשתלבות, האסטתיקה ההרמונית, שמחת החיים הקורנת, ההנאה שבתרגול המשותף, השלווה והרוגע שבאחדות, חברו לשלמות מלאה. מאז הנני עוסק באמנות ההרמוניה, מיישם לפי יכולתי את האמנות הנפלאה של ההשתלבות והאחדות, ביום יום, בראשונה עם עצמי אני, עם קרוביי, חבריי ומכריי, עם משפחתי הגדולה - משפחת האיקידו, בכל תחום של פעולה והתנהלות מול בני אנוש, אף במסגרת עיסוקי המקצועי כעו"ד.

ר.ת. קוביאשי סנסיי המנוח, המייסד של ענף הסיידוקאן, היה דמות מופת של מי שערכי האיקידו היו גלומים בו בשלמות, הוביל את האיקידו לכיוון של ריאליה וצניעות, ניפוי מה שאינו מתאים לחיים המודרניים, פיתוח של רעיונות, הבנות ויישומים לחיי היום יום, לכל מפגש בין בני אדם. לשמחתי היה לי הזכות לחוות את דרך האיקידו במחיצתו של קוביאשי סנסיי, בתחילת דרכי באיקידו, תקופה של כחודשיים בשנת 1994, עת ארח אותי ברוחב לב, צניעות והרמוניה, בדוג'ו שלו בלוס אנג'לס.

עברו כבר שני עשורי חיים, והנני ממשיך ללמוד וללמד סיידוקאן איקידו באהבה והנאה, בדוג'ו הראשון שבו דרכה רגלי אז בתחילת שנת 1992, בהר הצופים בירושלים.