אייקידו
אייקידו היא אומנות הגנה עצמית יפנית המבוססת על השתלבות עם התנועה של התוקף. אומנות זו פותחה במהלך החצי הראשון של המאה העשרים, על-ידי מוריהי וושיבה (או או-סנסי), והיא מבטאת שכלול של תורות לחימה יפניות מסורתיות. ברוח זו, האימון באייקידו אינו תחרותי או הישגי (אין זה "ספורט"), והניצחון היחיד שאפשר להשיגו, אם בכלל, הוא על המתאמן עצמו: "ניצחון על העצמי " או masakatsu-agatsu.
ההגדרה המילולית של איי-קי-דו:
דרך (DO) -- המסומנת בקנג'י
ההשתלבות (AI) -- המסומנת בקנג'י
עם הכוונה/עם האנרגיה (KI) -- המסומנת בקנג'י
כדי להשתלב בצורה שלמה עם תנועה בכלל ועם תנועות התקפה המופנות כלפינו, תנועות האייקידו הנן מעגליות ורכות, והן עושות שימוש יעיל בעוצמה המצויה באופן טבעי בתנועת הגוף, ובהבנה של היחסים בין המתאמנים: בין ה-אוקה (uke), או התוקף, ובין ה-נגה (nage), או המגן. במקום לנסות לגבור על ההתקפה בכוח נגדי, או להתחרות במהירות וזריזות תנועת ההתקפה, או להיעשות תוקפני ולפגוע ולפצוע, אומנות הגנה עצמית זו מבוססת על השתלבות עם הכוונה ועם הביצוע הגופני שלה, וכך מנוטרלות התקפות חזקות כמעט ללא שימוש בכוח.
בבסיס עבודת הגוף באייקידו מצויים ארבעה כללים:
ראשית, מרכוז. המקור של כל תנועות הגוף הוא במרכז הגוף, הנקרא "סייקא-נו-איטן" או ה"one-point". זהו מרכז הכוונה והתנועה של הגוף, מרכז הכובד של הגוף, וגם מרכז תחום העבודה (או ה"הרה"). ממרכז זה יוצאת כל האנרגיה של הגוף וכל התנועות של הגוף, ולכאן הן חוזרות. ה"סייקא-נו-איטן" ממוקמת מעט מתחת לטבור.
שנית, תנועות אייקידו יעילות מבטאות זרימה חופשית של אנרגיה (Ki). האימון מחייב תנועה חלקה של אנרגיה, או כוונה. לכל גוף ועצם קי משלו, וקי זה מבטא את מהותו. גוף חי ובריא ניחן באופן טבעי בעוצמות אנרגיה גבוהות. האימון באייקידו נועד לפתח ולביית את האנרגיה הזו, להפעיל אותה ולשלוט עליה, כדי להשכיל ולפעול עמה בצורה יעילה ומיטיבה.
שלישית, כדי לנוע ולפעול באופן היעיל ביותר, על השרירים ומערכות הגוף האחרות להיות משוחררים ורפויים במידה נכונה ברגע הנכון. בגוף מתוח, או בגוף שבו אין הכרה או שליטה במתח הקיים באיבריו ובמערכותיו, התנועות אינן מדוייקות או מהירות. בתנאים של מתח השרירים נסגרים, והאפשרות לאיחוד הגוף והנפש, ולמימוש של האנרגיה (כוונה) של הגוף שמקורה ב"סייקא-נו-איטן", מצטמצמת. המתאמנים והמתאמנות באייקידו לומדים לשחרר ולהרפות את הגוף בעיקר באמצעות נשימה נכונה ותנועה חלקה, וזאת כדי להיות קשובים יותר לאנרגיה מחוץ לגוף ובתוכו.
רביעית, מאחר שעל כדור הארץ פועלת כל העת כבידה, מתייחס העיקרון הרביעי לשימוש בכבידה הטבעית כדי לשמר או לערער את יציבות הגוף. זהו עיקרון של יציבות, או "משקל כלפי מטה". בעת תרגול מתאים, המתאמנים באייקידו נעשים "כבדים יותר"—כמעט ללא אפשרות להרימם—וכל זאת על-ידי שיפור החיבור עם הקרקע והשתלבות עם הכבידה (ארקה).
היישום המוצלח של ארבעת עקרות ה"איחוד הגוף והנפש" המשמשים באייקידו מאפשר לגוף לפעול בצורה יעילה, בריאה ומהנה, וזאת במטרה להשתלב עם הכוונות והתנועות הסובבות. השתלבות ברמה גבוהה עם ההתקפה מבטלת את ההתקפה.
בעת התרגול, ההשתלבות עם ההתקפה מתאפשרת בראש ובראשונה על-ידי יציאה או ירידה מקו האנרגיה של ההתקפה, או מהטיה של האנרגיה של ההתקפה (כפי שמטים מים). התרגילים הבסיסיים עליהם מתאמנים הם בעיקר תרגילי סיבוב או טנקן (tenkan), המאפשרים לצאת מקו ההתקפה (היטו-אשי-יוקטה). רק לאחר מכן ניתן לשלוט בהתקפה, ולנטרל אותה ללא מאמץ או תוקפנות. לאחר ההשתלבות, ניתן להוביל אל אנרגיה שיצרה ההתקפה לריתוק, הפלה או הטלה, המוציאות את הסכנה שבהתקפה. במקביל אנו מתאמנים על תרגילי כניסה (אירימי), המקדימים את ההתקפה ונותנים שליטה על הקשר בין שני המתאמנים.